מיתוג אישי באינטרנט מייצר תיעוד עצמי שיישאר במאגר המידע הדיגיטלי עד סוף ימינו. לעיתים המיתוג משתנה, בדיוק כמו התדמית האינטרנטית, אבל הוא תמיד יהיה שם. רגע שניתן למצוא את המידע עלינו בחיפוש פשוט ומהיר של שמינו, אנחנו מעבירים (בכוונה, או מבלי כוונה) מסר תמידי לקהל מאוד ממוקד שמתעניין בנו. ובהנחה ששום דבר לא יקרה לשרתים של גוגל, המסר יישאר שם לתמיד וייצר ערכים ותפיסות אצל אחרים, וכך יתקיים מיתוג אינטרנטי.

לא בטוח שדן האנה האמריקאי חשב על כך כשהחל לתעד את עצמו ב- 6.1.1991. האינטרנט אז היה רק שמועה (אפילו בארצות הברית) ואפילו המצלמה הדיגיטלית טרם נולדה. אבל התיעוד, דיגיטלי או לא, היה כנראה מה שמך את האנה, כשבגיל 31.886 החל למתג את עצמו בצורה הכי פרימיטיבית שיש: צילום פרופיל אחד מקדימה ומאחורה. האובססיה נמשכה 17 שנים עד הגיעו לגיל 48.183 – כשיום בהיר אחד נמאס לו.

לקח להאנה שנה לשחרר גרסה ראשונית של המיצג העצמי המופלא הזה – לו הוא קרא Time Of My Life. הקליפ מורכב מאלפי צילומים המתחלפי במהירות של רבע שניה. מפתיע, אבל האנה דווקא לא השתנה באופן קיצוני במהלך אותן שנים. כנראה רק מישהו עם רוח צעירה ומראה צעיר יכול להתמיד בדבר כזה. וברור שהוא גם חייב לאהוב את עצמו מאוד. אז לכל אלה שמתביישים תמונה שלהם באינטרנט, תזכרו את דן האנה – האיש שצילם את עצמו יומיום 17 שנים.

מי שאכל אותה זה נוח קלינה, ששחרר לאינטרנט סרטון דומה, בו הוא תיעד עצמו כמו האנה, אולם רק במשך 6 שנים. הוא בטח לא האמין ששיאו יישבר ועכשיו הוא ממותג קצת כלוזר.