מאת: מאור קפלנסקי, 25.2.2008

אני לא חושב שיש כיום אישיות פוליטית המושפעת מהמיתוג האינטרנטי יותר מאשר נשיא צרפת ניקולה סרקוזי. בזמן הקצר של כהונתו, המיתוג האישי שלו התחזק בזכות קליפים אינטרנטיים בעלי תפוצה וירואלית, השאלה אם לטובה או לרעה. בחיזוק המיתוג האישי אני מתכוון שסך הערכים והתפיסות כלפיו כאדם צבר תאוצה רצינית מאז היבחרו. שלילית או חיובית? הכל בעיני המתבונן.

סרקוזי הצבעוני החליף את שיראק רק במאי האחרון והספיק לו חודש כדי לספק לרשת את אחד מקטעי הוידאו המדוברים ביותר – קטע הנאום שלו ממסיבת העיתונאים של ועידת ה- G7. בלשכתו לא הכחישו ולא אישרו – אבל התמונות מוכיחות מעל לכל ספק כי באותו רגע סרקוזי פשוט היה שיכור כלוט. כן, נשיא צרפת, אחת משבע המדינות המתועשות בעולם, איבד שליטה באירוע רשמי ומכובד זה. הקטע הפך ללהיט אינטרנטי וכיום הוא מופיע בתוצאה השניה תחת שמו של סרקוזי. מיתוג אישי שלילי מזיק? לא בטוח.

עברו ארבעה חודשים וסרקוזי שוב היה במרכזו של באזז טלוויזיוני ואינטרנטי כשעזב בזעם ראיון במסגרת תכנית התחקירים המכובדת "60 דקות" של ה- CBS. מיתוג אישי שלילי מזיק? לא בטוח.

לאחר מכן התקשורת העולמית הייתה עסוקה יותר בפרשות האהבהבים של הנשיא השרמנטי, שהתגרש מאשתו ססיליה לטובת נישואין חשאיים לדוגמנית קרלה בורני, מאשר במדיניות שהוא מטווה והפעילות הפוליטית שלו. ואז נולדה פרשת ה- SMS, בעקבות טענת צהובון צרפתי כי סרקוזי שלח לאשתו לשעבר SMS עם הכיתוב "אם תשובי – אבטל הכל". בעקבות הפרשה כתבה זמרת צרפתיה שיר הנושא את כיתוב ההודעה. השיר הרומנטי הפך גם הוא ללהיט אינטרנטי וזכה למליוני השמעות דרך הרשת החברתית מייספייס. מיתוג אישי שלילי מזיק? לא בטוח.

הקטע הלוהט האחרון הופץ אתמול במהלך ביקור של הנשיא ביריד החלקאות הצרפתי. סרקוזי עבר בין הנוכחים במקום, ציפה לקבל תמיכה, אך חלקם השמיעו לעברו זריקות בוז. הגדיל לעשות אחד מהם, שפנה לנשיא ואמר "אל תיגע בי", כשהלה ביקש ללחוץ את ידו. סרקוזי ענה בעצבנות: "אז תתרחק". וזכה לתשובה: "אתה מגעיל אותי". כאן השתחרר הפיוז של סרקוזי, שפלט: "חתיכת אדיוט". הקטע צולם והופץ במהרה באינטרנט. תוך יום הוא זכה ל- 600 אלף צפיות. מיתוג אישי שלילי מזיק? לא בטוח.

אז מה היה לנו?
נשיא שבתשעה חודשים, המיתוג האישי שלו יצר עבורו דימוי של שיכור חסר שליטה, חסר סבלנות, אנטיפאט, עצבני, רודף שמלות, בוגדני, ילדותי, אימפולסיבי ובאופן עקרוני אדם מאוד לא נעים. המיתוג הוא שלילי על פי כל הקריטריונים, לא?
שוב, לא בטוח.
דווקא התנהגות כזאת נתפסת כאנושית ויוצרת הזדהות. פרשת קלינטון-לוינסקי לימדה אותנו שאפילו מעשה של ניאוף ושקר ("לא קיימתי יחסי מין עם האישה הזאת") בארה"ב השמרנית, אין בו כדי לפגוע בפופלאריות של מנהיג. בעידן של היום מצפים מהמנהיגים הדמוקרטיים לקחת את ההחלטות הנכונות לטובת עמם וליטול באחריות. שלא תטעו – אם זה לא יקרה, הם ילכו הביתה. אבל בעידן בו כל פיפס נקלט המצלמה ומועבר במהירות מסחררת למליוני אנשים, התנהגויות אנושיות (גם אם מדובר בשליליות) מתקבלות בהבנה, בחיבה ואפילו תורמות לפופולאריות.הוכחה: סקרים בצרפת מראים כי אחוזי התמיכה בסרקוזי לא רק שלא ניזוקה , אלא אפילו עלתה.