כשאנחנו באים לדבר על מיתוג בכלל ומיתוג אישי בפרט, האסוציאציה שלנו היא חיובית. כשאומרים על עסק, או בנאדם, שהוא "ממותג", עולה לנו בראש "קוקה-קולה", או "אריה מליניאק". שתי דוגמאות "ממותגות", שעברו "תהליכי מיתוג" חיובי". קוקה מיתגה את המשקה כצעיר ומרענן, מיליניאק עובד כעת בצורה טובה על מיתוגו כמאמן אישי, בנוסף למיתוגו כמומחה ספורט, פובליציסט ומנהיג דעה.

המילה מיתוג מעוררת בנו אסוציאציה חיובית, מפני שאנחנו לוקחים בחשבון את זה שהמיתוג נתון לשליטתנו, ומשום כך – ברור שהוא נעשה ככל הניתן על מנת לבצעו בצורה הטובה עבורנו (גם אם לפעמים זה לא יוצא כל כך טוב).

אולם, למיתוג יש גם צד אחר. המיתוג האינטרנטי השלילי, אותו הצגתי בזמנו דרך סיפורה של סו שף, המחיש עד כמה אין לנו שליטה על תכנים שמתפרסמים עם השם שלנו. כמובן, שבדרך כלל לא מדובר בתכנים ה"רשומים על שמנו". מה שמטריד אותנו לרוב הם תכנים ה"כתובים עם שמנו המלא", אותם כותבים בדרך כלל מתחרינו, יריבינו, ושלא נדע – גם אויבינו.

התכנים לא חייבים להיות רעים. הם יכולים גם להיות תמימים לגמרי, אך ברגע ששמו של הבן אדם מופיע בתוכן שאין לו שליטה עליו, הוא לרוב רואה זאת באופן המזיק למיתוגו. ויש צדק בכך.

וריד אותם. וגם אם יהיה, כלל לא בטוח שהוא ייעתר לבקשתך.