"בלי קשר לגיל, למעמד או למקצוע שלך – כולנו צריכים להבין את החשיבות של המיתוג האישי.

כל אחד מאיתנו הוא מנהל של עסק הנקרא: "אני"

כדי להצליח בשוק העסקי התחרותי, הכי חשוב מבחינתך הוא הוא להיות המשווק הראשי של "המותג שנקרא אתה".

שנת 1997 הייתה השנה בה הוטבע המונח החדשני של עולם השיווק המודרני: Personal Branding (בעברית: מיתוג אישי).

עד אז, תיאוריה הלוקחת מושגים מעולם השיווק ומלבישה אותם על אנשים, נראתה מעט מופרכת – גם באמריקה התחרותית והקפיטליסטית. אבל אז, במאמר מפתיע, שהתפרסם במגזין העסקי Fast Company כתב גורו השיווק טום פיטרס את המשפט הבא: The Brand Called You, סלוגן אותו אפשר לפרש באנגלית בשני מובנים:

"המותג שנקרא אתה"

"המותג קרא לך"

בכל מקרה, המסר דומה: עלינו להתייחס לעצמנו בדיוק כמו העסק, או המוצר שאני מייצגים. במילים אחרות, אנחנו המנהלים של עצמנו.

את המאמר המקורי אפשר לקרוא פה: The Brand Called You

למה המיתוג האישי רלוונטי דווקא לימינו?

התיאוריה שהוצגה במאמר נראתה באותה תקופה חדשנית, אך לא כל כך מחוברת למציאות.

תגידו, מישהו זוכר את 1997?

• לאינטרנט התחברנו ב- DIALUP
• לא היו SMSים
• ו- Google עוד לא נולדה

תסכימו איתי שהאפשרויות של האדם הפרטי למתג את עצמו אישית ב- 1997 היו די מוגבלות מבחינה טכנולוגית.

האינטרנט, המקום המרכזי בו מתבצע המיתוג האישי, לא היה כמו היום: משך זמן העברת המסר היה ארוך יותר, התפוצה הייתה מצומצמת והיה קשה הרבה יותר למצוא אותך ברשת.

היום, בעידן האינטרנט החדש של ה- WEB2.0 , לא מפתיע שלגלות ה- Personal Branding הפך להרבה יותר מטרנד.

עבור מספר אנשים הוא ממש דרך חיים.

בוידאו שלפניכם מרצה פיטרס על מנהיגות ועל הטענה כי המיתוג האישי נבנה על פי הכישרון הייחודי שלך –

The Brand is the Talent

כולם עברו (או עוברים) במהלך חייהם את החוויה הזאת. שלחתם קורות חיים וזומנתם לראיון עבודה עבור משרה נחשקת. התפקיד תפור לכישוריכם וניסיונכם. הוא גם עונה על שאיפותיכם ורצונותיכם מבחינת אתגר ותנאים.

התלבשתם לראיון כמו שצריך ועניתם על השאלות המקצועיות והאישיות בצורה אינטליגנטית ורהוטה. השיחה קלחה, נוצרה כימיה טובה ביניכם למראיין והבהרתם לו בצורה מדויקת מה הם כישוריכם וציפיותיכם מהתפקיד. חשתם בפידבק חיובי, קיבלתם ביטחון והרגשתם שהמשרה בכיס שלכם.

ואז הגעתם הביתה, חיכיתם יום, חיכיתם יומיים, שבוע, שבועיים – אבל התשובה שחיכיתם לה לא הגיעה. אז מה הייתה הבעיה? מה בעצם היה חסר לכם? אולי מיתוג אינטרנטי אישי מקדים?

קורות חיים זה פאסה

על פי סקר שנערך בארה"ב ב- 2006, 82 אחוז מהמנהלים מצפים כי חברות ההשמה יחפשו באינטרנט את שמם של מועמדים לעבודה לפני שהם מוזמנים לראיון. סביר להניח שרבים מהמועמדים מסוננים רק על פי קריטריון זה.

77 אחוז מהמעסיקים הפוטנציאליים, על פי אותו סקר, הודו כי הם משתמשים בחיפוש שם בגוגל ככלי משלים לחפש לקורות החיים. עם הזמן מגמה זו רק תגבר, הודות לשכלול מנועי החיפוש, הפופולאריות של הרשתות החברתיות וההכרה בצורך של מיתוג אישי באינטרנט.

שתי מסקנות עולות מנתונים אלו:

1. נוכחות אינטרנטית אישית היא הכרחית עבור מחפשי עבודה בימינו – "אם אתה לא שם, אתה לא קיים". איפה? ב- Google, כמובן.
2. הנוכחות האינטרנטית צריכה ליצור מיתוג חיובי ממוקד לקהל המטרה של מחפש העבודה.

מיתוג אישי באינטרנט: הרושם הראשוני המודרני

מיתוג אישי באינטרנט נחוץ ליצירת אימפקט מקדים על המראיין, ואם הוא מתבצע בצורה נכונה, אתם תזכו ליתרון משמעותי ביחס למרואיינים אחרים בשלב ההתרשמות הקריטי. ידוע כי רושם ראשוני נוצר שבע שניות מתחילת המפגש. המיתוג האינטרנטי האישי יוצר עמדות ותפיסות חיוביות אצל המראיין כלפי המועמד לעבודה, הרבה לפני אותן שבע שניות קריטיות. על מנת ליצור מיתוג אישי אפקטיבי באינטרנט על המרואיין העתידי להדגיש בו את:

1. כישוריו, ניסיונו ותחומי אחריותו.
2. הישגים, פרסים, תארים.
3. ערכים מוספים, מאפייני אישיות ותכונות אופי.
4. חזון אישי ומטרות בחיים.

מיתוג אינטרנטי אישי יכול להקנות לכם על יתרון על פני מועמדים אחרים, לא רק לפני שלב הזימון לראיון, אלא גם לאחר הראיון עצמו. גם אם עברתם את ראיון העבודה כשורה, סביר להניח שהיו עוד מועמדים שעברו את השלב הזה. הבעיה היא שרק אחד מכם יזכה בתפקיד הנחשק. אז למי יהיה יתרון יחסי?

על מנת ליצור מיתוג אינטרנטי אישי אפקטיבי וחיובי, עליכם להשתמש בכלים יצירתיים וטכניים שמעמידה עבורכם הרשת בעידן השיתופי של ה- WEB 2.0. תוכלו לעשות בעצמכם, אך כדי להגיע למיתוג מקצועי מושלם, מומלץ לקרוא מאמרים בנושא ולהתייעץ עם מומחים.

בוידאו: ראיון עבודה עם טוויסט מבית היוצר של ה- BBC והקומדיה הפופולארית Man stroke Woman

השם בוב בייקר אומר לכם משהו? סביר להניח שלא. עד לאחרונה גם אני לא ידעתי מי הוא, אבל בארה"ב הוא דמות פופולארית ומוכרת למדי.

בייקר היה מוסיקאי די אלמוני, עד שהחל למתג את עצמו באינטרנט בתחום המוסיקה האינדית. הוא עשה את זה כל כך טוב, עד שהחליט למתג את עצמו גם כמומחה למיתוג אישי. באופן פרדוקסאלי, היום הוא ממותג כמומחה למיתוג אישי, יותר מאשר כנגן של מוסיקה אינדית. אם תשאלו אותו, אני בטוח שהוא יגיד לכם שזה לא ממש מפריע לו.

כמומחה למיתוג אישי הוא באופן טבעי נמצא חזק מאוד בזירה האינטרנטית ואפילו אימץ לעצמו את שם המותג Mr. BuzzFactor. כל מי שרוצה ללמוד איך למתג את עצמו אינטרנטית, מומלץ מאוד להיכנס לאתר של בוב בייקר, שם הוא מסביר ב-וידאו, מאמרים וספרים איך יש לעשות זאת נכון.

את משנתו הוא מעביר בהרצאות ברחבי ארצות הברית בצורה קלילה, הומוריסטית וחיננית. נתקלתי באחת כזאת ביוטיוב, בה הוא מסביר שעל פי התיאוריה שלו, מותג אנושי נבנה על פי התשובה שלו לשלוש שאלות בסיסיות:

• מי את/ה?
• מה את/ה עושה?
• מה מיוחד בך ומה מבדיל אותך מהשאר?

התשובות לשאלות הראשונות הן השם ובדרך כלל המקצוע. על השלישית יהיה לך בדרך כלל קצת יותר קשה לענות. כאן בייקר נותן את הדוגמא של אופרה ווינפרי וג'רי ספרינגר – שני מפורסמים בעלי מיתוג אישי מובהק וברור עם מקצוע זהה (מנחי טוק שואו), אך כל כך נבדלים אחד מהשני. מומלץ מאוד לצפות.

תחום המיתוג האישי באינטרנט הוא חדשני ויחסית עוד לא מוכר (עדיין) ורבים אינם מכירים בנחיצותו ובתועלת שהם יכולים להפיק ממנו. בחו"ל המצב שונה. ה- Personal Ebrand הובא מארה"ב, שם מדובר כבר ב'טרנד'. יועצים ומומחים מלמדים איך וכיצד יש לעשותו על הצד הטוב ביותר לטובת קידום אישי, מקצועי ועסקי.

באוגוסט 2007, כשהקמתי בלוג מקצועי זה, ניסיתי להחדיר את המושג מיתוג אישי (בכלל, ובאינטרנט בפרט) גם לישראל. חבלי הלידה היו קשים והמושג לא התקבל בטבעיות. לאנשים קשה היה לקבל את "הטמעתם" של מושגים מהשיווק המסורתי, על אנשים. אלא שמאז בהדרגה, בזכות יכולות הבאזז של האינטרנט, יותר ויותר אנשים בישראל מודעים לתחום ולנחיצותו.

עוד על מיתוג אישי תוכלו לקרוא בגליון האחרון של המגזין TimeOut , שהקדיש את כתבת השער שלו לנושא, ובה הדגשתי את החשיבות שיש לאינטרנט ככלי מרכזי למיתוג עצמי של כל אחד ואחד מאיתנו. לגרסה הדיגיטלית של הגיליון, לחצו כאן:

מיתוג אישי ב- TimeOut

השורשים והעתיד של המיתוג האישי באינטרנט

קצת מעל לעשור חלף מאז שטום פיטרס טבע את המונח מיתוג אישי (Personal Branding), וכך קישר לאנשים תהליך שיווקי קלאסי שבוצע עד כה על עסקים, מוצרים או שירותים. פיטרס ניבא בצורה מדוייקת שהמיתוג האישי יהיה נחוץ מאין כמוהו בעידן התחרותי של שנות ה- 2000, אך אפילו הוא לא העריך עד כמה גדול יהיה חלקו של האינטרנט בתהליך שיווקי זה. היום אנחנו יודעים שאין מקום אפקטיבי יותר למיתוג האישי מאשר רשת האינטרנט.

האינטרנט של 1997 אינו דומה לזה של 2007 ובטח גם יהיה שונה מזה של 2017 – אבל המגמה היא ברורה: 10 שנים מהיום נפחי האחסון יהיה גדולים יותר, רוחבי הפס יהיו מהירים יותר, המחשבים האישיים, הניידים, הטלפונים ומחשבי כף היד יהיו משוכללים יותר. ותהיו בטוחים: העולם יהיה תחרותי ותובעני הרבה יותר מהיום.

המסקנה היא שכדי למתג את עצמנו בצורה אפקטיבית, שימוש נכון בכלים האינטרנטיים הוא הכרחי. אז איך עושים זאת?

צרו קשר

ואחזור אליכם בהקדם האפשרי.

מאת: מאור קפלנסקי,9.5.2008

צו איסור הפרסום שהוטל על שמו של החשוד במתן שוחד לראש הממשלה אהוד אולמרט הפך את הפרשה החמורה לפארסה הגדולה של יום העצמאות ה- 60 למדינתנו. מבלי להיכנס לשיקולים של המשטרה ובית המשפט, האפקטיביות של צו איסור פרסום על נושא כל כך מדובר בעידן הנוכחי של האינטרנט מועדת לכישלון, במיוחד נוכח העובדה שפרטי הפרשה ושמו של מקבל השוחד (לכאורה) פורסמו לפני החג בכלי התקשורת הזרים.

הפארסה הסתיימה אמש כשהותר לכלי התקשורת בישראל לפרסם את שמו ותמונתו של מוריס טלנסקי (אה, זה הוא? באמת? לא ידענו…).

כשפורסמה הידיעה ושמו של מוריס טלנסקי בניו יורק פוסט ב- 6 במאי, יומיים לפני שהותר פרסום שמו בכלי התקשורת בישראל, חשבתי שיהיה מעניין לבדוק כמה פעמים גולשים ישראלים חיפשו את השם שלו בגוגל, ובמקביל לעורר באזז ולהחדיר את נחיצותו של המיתוג האישי באינטרנט על ידי תנועת גולשים מאסיבית לבלוג הזה.

מוריס טלנסקי כקמפיין פרסומי

לשם כך יצרתי בקמפיין ה- ADWORDS שלי מודעה חדשה בשם "מוריס טלנסקי" – כפי שניתן לראות בתמונה למעלה.

לפני שפרסמתי את המודעה, השאילתא "מוריס טלנסקי" בגוגל החזירה רק שני עמודי תוצאות חיפוש.

רוב האזכורים היו של גולשים זריזים שהעלו את שמו בדיוני פורומים, כשאתר החדשות היחיד שהזכיר את מוריס טלנסקי היה המחתרתי של רוטר. היה אפילו עורך ויקיפדיה זריז שכתב את הערך על שמו של מוריס טלנסקי (מבלי להזכיר את מעורבותו בפרשה), אולם הערך נמחק במהרה על ידי ויקיפדים בכירים, כפי שפורסם במערכת הפורומים של .G

מכיוון ש"מוריס טלנסקי" נחשב (לפחות אז) על ידי מערכת ה- ADWORDS למונח לא תחרותי בעל נפח חיפוש קטן, המודעה התפרסמה בעלות המינימלית האפשרית של 0.2 שקלים להקלקה.

אז כמה פעמים חיפשו את מוריס טלנסקי בגוגל?

ביומיים וחצי מאז פרסום הפרשה בניו יורק פוסט ועד לחשיפת שמו של מוריס טלנסקי, מספר האזכורים של שמו בתוצאות החיפוש עלה לכ- 1500, כשאת מקומם של האזכורים בפורומים ובאתרים המחתרתיים תופסים באופן טבעי פורטלי חדשות גדולים כמו NRG, YNET וואלה וכו'.

לאחר שהוסר צו איסור הפרסום הורדתי מיד את המודעה.

אתם בטח סקרנים לדעת כמה פעמים חיפשו בעברית את השם "מוריס טלנסקי" בגוגל לפני הסרת צו איסור הפרסום.

התשובה היא: 6560.

הרבה או מעט? אתם תחליטו. זכרו ששם המותג המשני שלו הוא "משה טלנסקי", כך שיש להניח כי חלק מהגולשים חיפשו אותו תחת שאילתא זו.

את צילום המסך המלא של דו"ח הקמפיין תוכלו לראות בפליקר שלי אם תלחצו כאן: מוריס טלנסקי בגוגל

עוד על הנושא תוכלו לקרוא בבלוג של Compucall – שיווק באינטרנט.

בלוגר מספר 3: עידו קינן

• עידו קינן בגוגל
  
• עידו קינן בבלוג האישי – חדר 404
• עידו קינן ב- Orange 
• עידו קינן ב- NRG
• עידו קינן בנענע
• עידו קינן בעין השביעית

הטוב: שילוב קטלני של "אינטרנט פריק" עם חושים עיתונאיים חדים. יודע הכל והכל עובר דרכו.לא רק עיתונאי האינטרנט מספר אחד בארץ, אלא גם בלוגר מקצועי בכל רמ"ח איבריו.

הרע: עיתונאי בגוף מסחרי שהוא גם בלוגר עצמאי. קצת קשה להבין איך זה מסתדר ביחד.

הלא נודע: מה יקרה כשהוא יגלה פאשלות מביכות באתר של Orange (ויש כאלה…) – יפרסם או לא?

בשבוע הקודם: גדי שמשון

מאת: מאור קפלנסקי, 24.4.2008

ה-ויקיפדיה היא הרבה יותר מאינציקלופדיה. מדובר בכלי מיתוג ראשון במעלה, גם אם זה אינו עולה בקנה אחד בכוונותיה, ייעודה ומטרותיה. "ממותגי ויקיפדיה" הם אותם אנשים שיכולים להיות גאים בערך אנציקלופדי הנושא את שמם, ואולי אין מיתוג אינטרנטי אישי טוב מזה. אפשר להגיד מה שרוצים על האינציקלופדיה המקוונת שכבשה את האינטרנט בשנים האחרונות, אבל מי שיש לו ערך ב-ויקיפדיה בדרך כלל זוכה למיתוג של מישהו ש"עשה משהו", או ל"מוביל בתחומו". לכן, לא מפתיע שחלומם של רבים הוא שיהיה להם ערך ב-ויקיפדיה.

חיצי ביקורת לא מעטים נשלחו לעבר האיציקלופדיה המקוונת. טענו שהיא אינה אמינה, שהיא נתונה למניפולציות, שהיא דמוקרטית מדי ואי אפשר להסתמך על ערכיה בלימוד אקדמי. הכל נכון – אבל עדיין, הערכים ב-ויקיפדיה הפכו למקור המידע המקיף, העדכני והמיידי ביותר שניתן לקבל על כמעט כל דבר בעולם (כ- 2.5 מיליון ערכים באנגלית וכ- 75 אלף ערכים בעברית יכולים להעיד על כך). אל שאפילו ה-ויקיפדים האדוקים מודעים לבעיתיות שבה: "גם אם כתבת אלף ערכי פאר כתובים לתלפיות, קולך שווה לזה של זב חוטם שבא אתמול וכתב ערך על דוגמן בן 17 מפתח תקווה", כתב פעם אורי רדלר, ויקיפד מנוסה בעל בלוג מרתק בשם "האונה השמאלית"

הדוגמן אליו התכוון רלדר הוא לא אחר מאשר מייקל לואיס, שהערך הויקיפדי שלו עורר מחלוקת שהפכה למעין מקרה בוחן בנוגע לאילו אישים "מגיע" ערך ב-ויקיפידה. הערך על מייקל לואיס נכתב לראשונה במאי 2006, לפני שהדוגמן-כודרסלן-שחקן הפך לאייקון תרבותי. כמו שאתם יכולים לראות, הערך עדיין קיים, אבל במהלך שנתיים אלו הוא עבר יותר מ -500 גרסאות עם שינויים ומחיקות. ה-ויקיפדים הרציניים, נאלצו להתמודד עם שינויים תכופים של כל מיני מעריצים "זבי חוטם" כמו שמתאר אותם רדלר והיו אף שתמכו בהורדת הערך לאלתר. מה שכאמור, לא עלה בידם.

 למי "מגיע" ערך ב-ויקיפדיה?

בניגוד לאנציקלופדיות הממוסדות, הפתיחות של של ה-ויקיפדיה מאפשרת לא רק לכל אחד לערוך ולכתוב בה, אלא גם להכניס אליה ערכים של אישים, שרק היו יכולים לחלום לערך באציקלופדיה "ממוסדת".

שמעתם לדוגמא על עופרי פרישקולניק?

סביר להניח שלא, אבל מדובר בשחקנית ישראלית המשחקת בסדרת הטלנובלה "האלופה" (כן, איפה שמייקל לואיס משחק). הויקיפדים חשבו שהיא ראויה מספיק לערך (גם אם הוא בן פסקה אחת), בדיוק כמו יתר השחקנים המשתתפים בטלנובלה המפורסמת (למעט מעטים שאף אחד לא טרח להתחיל לכתוב עליהם ערך).

רגע, אז אם כל שחקן סוג ז' בטלנובלה ראוי לערך (בלי להעליב את עופרי), למה לא מגיע ערך לפוליטיקאי זוטר ממועצה קטנה, או לפרופסור שמלמד במכללה? אם מגיע להם – אז למה לכל מאיתנו? ואיך בכלל מחליטים איזה בן אדם ראוי לערך? למה לעזאזל שרי אלפי ומאיר שחר ראויים לערך, אבל ליטל מייזל לא?

ניסיון להכניס את ליטל מייזל לויקיפדיה

ליטל מייזל היא ה"ווב-סלב" הכי מפורסמת בישראל ובין המפורסמות בעולם. כשהכנתי את הכתבה עליה, חיפשתי מידע גם ב-ויקיפדיה, אך הופתעתי לגלות כי אין ערך על שמה. הרוח החופשית של הויקיפדיה נחה עליי, וכתבתי בצורה מדוקדקת ורהוטה את הערך עליה, שנראה כך:

 ליטל מייזל (נולדה ב-25 באוקטובר, 1984) היא סלבריטאית אינטרנט, שהפכה למותג אישי חובק עולם בזכות סרטון שהעלתה לאתר שיתוף הוידאו הפופולארי יוטיוב.

הפרסום של ליטל מייזל בא במפתיע ובלי שהתכוונה לכך. זה קרה לאחר שבתמימות צילמה ב- 24 באוגוסט 2005 סרטון וידאו קליפ ביתי יחד עם חברתה עדי פרימרמן בו הן רוקדות ומקפצות לצלילי השיר HEY של להקת הפיקסיז, תוך ליווי שפתיים (ליפסינק). לאחר שהושלמה מלאכת העריכה, העלו השתיים את הקליפ לאתר יוטיוב, שהיה אז רק בחיתוליו.

בזכות תפוצה ויראלית רחבה, הקליפ נצפה על ידי גולשי האינטרנט למעלה מ- 20 מיליון פעמים, זכה לעשרות אלפי תגובות מגולשים בכל רחבי העולם ולמספר לא מבוטל של חיקויים ופארודיות. מאז הוא נחשב לאחד מהסרטונים הפופולאריים בכל הזמנים של יוטיוב. הסרטון אף זכה להתייחסותו של במאי הסרטים הנודע קווין סמית', שצילם גם הוא חיקוי לקליפ לפני צאת סרטו "מוכרים בלבד 2", בטענה ש"זאת הדרך הטובה ביותר לקדם היום סרט ביוטיוב". לאחר הפרסום של הקליפ HEY, ליטל מייזל התקבלה לעבודה באתר הוידאו השיתופי היפ של חברת סלקום, והמשיכה לשחרר תמונות וסרטונים לרשת האינטרנט המתעדים את חייה כסטודנטית לקולנוע במכללת ספיר שבנגב. אחד מהם היה בו היא תיעדה ברגע ההתרחשות את נפילת טיל הקסאם בחניית המכללה, ממנו נהרג הסטודנט רוני יחיא ב- 27 בפברואר, 2008.

הערך נותר לא יותר מחמש דקות באוויר, לפני שאחד מה-ויקיפדים החליט להוריד אותו בטענה כי ליטל מייזל אינה ראויה לערך, וכך נכתב:

נושא הערך אינו עומד בסטנדרט מינימלי של חשיבות אנציקלופדית שיצדיק אפילו הטרחת החברים בדיון חשיבות אודותיו. נשמח לראות ערך אודות הגב' מייזל כאשר רקורד הפקת הסרטים שלה יעלה משמעותית מעבר לסף של העלאת סרטון ליוטיוב. סקרט • שיחה 18:51, 1 במרץ 2008

מצד שני, היו ויקיפדים בצידדו בהשארת הערך:

  אני לא מסכים כלל וכלל לקביעה הנחרצת ש"נושא הערך אינו עומד בסטנדרט מינימלי של חשיבות אנציקלופדית" (אני מדגיש את המילה נושא, כי את הערך עצמו לא ראיתי). אם קווין סמית יודע מיהי ליטל לייזל, ואף עושה לה מחווה (!), אני חושב שראוי לתת לקוראי ויקיפדיתנו לדעת מיהי.

ובכל מקרה, אם אחרי מחיקה מהירה, מתברר שאולי בכל זאת יש ספק, עדיף ללכת על הצד הבטוח, להחזיר את הערך, ולנהל את ההליכים הרגילים (חשיבות, ואם היא לא הובהרה הצבעה). במחיקה מהירה לכשעצמה אין בעיה, כל עוד היא לא מלווה בהתחפרות, ואני מקווה שזה לא יקרה במקרה זה. eman • שיחה • ♥ 22:59, 1 במרץ 2008 (IST)

ומה עם משתתפי הישרדות?

לבסוף הערך נמחק, בנימוק שהוא לא אנציקלופדי. מסתבר שלמרות שפרסמו מסמך לעקרונות קווים מנחים ליצירת ערכי אישים בויקיפדיה, הנושא עדיין בעייתי ומעורר מחלוקת בקרב ה-ויקיפדים. לכל איש יש שם, אבל זה לא אומר שמגיע לו ערך ב-וקיפדיה. כך גם במקרה של כל משתתפי הישרדות.

היחידי שזכה שם למיתוג ויקיפדי הוא דווקא המתמודד שהודח כבר בתכנית השניה – יואב בר. הסיבה שהוא כן, אבל דן מנו ונועם טור לא, נעוצה בעובדה היה בעברו גם שחקן כדורסל בליגה השניה. לחצו עליו בתמונה למעלה ותסתכלו בעצמכם.

מאת: מאור קפלנסקי, 21.4.2008

הבלוגוספירה הישראלית היא עדיין צעירה, אבל היום, לקראת סוף העשור, מבינים גם כאן כי בלוג לא נועד רק לשמש כיומן אישי ומקום לפרסם סיפורים, רגשות ולמשוך תשומת לב, אלא גם (אולי בעיקר) להביא לפיתוח אישי, מקצועי וכלכלי. בישראל אומנם אין עדיין בלוגרים שמרוויחים כסף ישירות מהבלוג כמו שקורה בארה"ב, אולם יש לא מעט שהשתמשו בו למיתוג אישי וכמנוף לקידום קריירה.

מסתבר שעולם הבלוגים הוא לא רק נחלתן של בני טיפש עשרה, אינטרנט פריקים ואינטרנט גיקים, אלא גם המאמן האישי, הסוחר בבורסה, מדריכת היוגה והתזונאית נוטלים בו חלק – ככלי לקידום אישי ומקצועי.

בכל שבוע אנתח פה בקצרה דמות בולטת בבלוגוספירה הישראלית. בין אם היא אחת כזאת שתקעה בה יתד וכבר הפכה למפורסמת, או כזאת שהיא רק בגדר "כוכב נולד" וונמצאת בדרך לפרסום ולהכרה. הרשימה כוללת בלוגרים שמיתגו את עצמם דרך בלוג מעניין ויציב שמעורר תהודה, מושך קוראים, עושה רעש וסוחט תגובות. עבור כל דמות אסקור את המיתוג האישי החיובי, השלילי והעתידי – הטוב, הרע והלא נודע.

הערה: אין פה ניסיון להעביר ביקורת על בלוגר זה או אחר, אלא רק דרך מעניינת ותמציתית לסקר את פעילותו והמיתוג האישי הנלווה ממנו. אז לא לקחת אישית!

בלוגר מספר 2: גדי שמשון

גדי שמשון בגוגל

גדי שמשון בפייסבוק

גדי שמשון בדה מרקר קפה: גדי שמשון

גדי שמשון ב"רשימות": ערס פואטי

גדי שמשון בלוג מקצועי: קונטנט אינטראקטיב

הטוב: הוא היה שם כשהכול התחיל, וכיום ממותג כ- "סבא של האינטרנט הישראלי" וכ"גורו של קהילת האינטרנט הישראלית". כזקן השבט הפך גדי שמשון להיות ה"קול הדובר" והדעתן של קהילת האינטרנט בישראל, וככזה הגן בחירוף נפש על הצעות חוק שמטילות עליו צנזורה. הוא ה- Man to-go כשאתה רוצה לדעת משהו על אינטרנט. אה, הוא גם הבלוגר היחיד שממותג ויקיפדית

הרע: דביר וולק כתב את זה יותר טוב ממני. ציני קר עם הומור חריף.

הלא נודע: שר התקשורת ב- 2020?

בשבוע הקודם: דבורית שרגל

בשבוע הבא: עידו קינן

כשניקולס וויט, מנהל הפקה בן 34, יצא להפסקת סיגריה ממשרדו בבניין רב קומות במנהטן, הוא לא תיאר לעצמו שהיא תהיה כזו ארוכה.

השעה הייתה יום שישי בלילה ואחרי הסיגריה הוא נכנס למעלית ולחץ על 39 – הקומה בה שוכן משרדו. המעלית החלה לעלות, אך כעבור מספר שניות, בעקבות הפסקת חשמל, נתקעה בין הקומות. וויט מיהר להפעיל את אזעקת המצוקה, אך זה לא עזר – הבניין היה נטוש מאנשים ואף אחד לא שמע אותו.

הסיוט של וויט נמשך 41 שעות – והכל מתועד.

מצלמת מעגל פנימי שהותקנה במעלית ממחישה לנו עד כמה מדובר במצב של חוסר אונים. לוויט לא היה הרבה מה לעשות. הוא הסתובב בתוך המעלית כמו עכבר מעבדה, מדי פעם מנסה לפתוח את הדלת, לזעוק לעזרה ובעיקר לישון.

מעבר לחוסר האונים, הבדידות והשעמום – וויט סבל מרעב והתייבשות ובסכנת חיים.

רק ביום ראשון אחרי הצהריים מישהו שמע את קריאתו לעזרה והוא חולץ במצב בריאותי סביר.

הוידאו המתאר את הסיוט של ניקולס ב- 3 דקות.

דן שאובל, מהגורואים של המיתוג האישי באינטרנט, פרסם היום את המהדורה הרביעית של המגזין האינטרנטי המצליח Personal Branding.

המודעות לנחיצות המיתוג האישי (בתוך ומחוץ לאינטרנט) הושרשה חזק בשנים האחרונות בארצות הברית הקפיטליסטית והתחרותית – ואפשר להתרשם מכך היטב על פי תכני המגזין.

בחודשים האחרונים החדרתי את הבאזז לישראל וגם פה אנשים מגלים עניינים ומבקשים הרצאות וסדנאות.

שאובל, כאחד מהמובילים בתחום, הצליח לקבץ מבחר גדול של כותבים בנושאי התמחות שונים כמו:

ניהול מוניטין
פרסום ושיווק באינטרנט
יזמות ופיתוח עסקי
כתיבת בלוגים למיתוג אישי
מיתוג אישי
קידום קריירה
הסבת מקצוע
אימון אישי
יחסי ציבור באינטרנט
עיצוב תדמית אישית
מהדורה מספר 4 של המגזין עוסקת בעיקר בדרכים ליצירת מיתוג אישי במטרה למצוא עבודה. הוא מופנה למועמדים, מחפשי עבודה, מעסיקים ולעוסקים במשאבי אנוש.

תוכלו לקרוא בו 25 כתבות ומאמרים של מומחים כולל ראיון מעניין עם רוברט מקגוברן, מייסד אתרי העבודה והקריירה

Jobfox.com ו- Careerbuilder.com

מעוניינים לטעום מקובץ של עמודים נבחרים מהמגזין?

רישמו את פרטיכם ואשלח לכם קובץ PDF בהקדם.

מעוניינים בכל המגזין?

הורידו אותו כאן 

חג שמח, מאור